נכתב ע"י ד"ר חיים קפלן
מומחה לניתוחים פלסטיים
השד הנשי הבוגר בנוי מעטפת עור שבתוכה רקמת השד עשירה בשומן וברקמת בלוטה. אצל רוב הנשים רוב רקמת השד היא שומנית. בתוך הרקמה השומנית נמצאת רקמת חיבור עדינה הקושרת את השד לדופן בית החזה.
בעיקר דחיסות רקמת השומן ומידת המתח של העור, שנקבעים באופן גנטי.
בגלל שרקמת החיבור הזו, המחברת את השד לדופן בית החזה, היא עדינה ביותר, ולכן אינה יכולה לתמוך ברקמת השד לאורך זמן. על הנתון הזה צריך להוסיף את כל אותם גורמים שמזרזים את צניחת החזה: הריונות, הנקה, השמנת יתר והרזיה. בכל אחד מהמצבים האלה החזה מתמלאים, והעור שעוטף אותם כמו גם רקמת החיבור שתומכת בהם נמתחים. בשלב השני (אחרי ההריון, עם תום ההנקה, בסוף ההרזיה) יש ירידה בנפח החזה, דלדול ברקמת השד וברקמת השומן, והיווצרות של עודף עור שאינו מסוגל להתכווץ. התוצאה: צניחה או נפילה של החזה.
כן. ככל שהשדיים גדולים יותר כך נפילתם וצניחתם יהיו מוקדמות יותר. יחד עם זאת, גם שדיים קטנים יחסית עשויים לצנוח, במיוחד אחרי לידות מרובות או אחרי ירידה ניכרת במשקל.
כמו בלון שהוציאו ממנו את האוויר: כאילו ריק, ובוודאי לא מלא כמו שד זקוף. ויש עוד נתון: צניחה של השד מלווה בדרך כלל גם בהיווצרות קפל עמוק מתחת לשד ו"ירידה" של הפטמה, שנראית כאילו היא מצביעה כלפי מטה. ככל שהשד צנוח יותר כך הפטמה נמוכה יותר. מנתחים פלסטיים מבחינים במספר דרגות של צניחה, והם עושים זאת על פי היחס בין גובה הפיטמה לבין הקפל התת-שדי.
יחד עם זאת, לפעמים קורה שרקמת השד צונחת, אבל הפיטמה "עולה" כלפי מעלה. כלומר, הקפל שמתחת לשד אכן נוצר, אבל הפיטמה נראית כאילו היא מצביעה כלפי מעלה. צניחה שכזו נקראת בשפת הפלסטיקאים "צניחה מדומה". בשני המקרים יש צורך בניתוח כדי להחזיר עטרה ליושנה, כשבצניחה רגילה יש צורך לשנות גם את גובה הפטמה בעוד שבצניחה מדומה אין צורך כזה. שני הניתוחים נעשים בעיקר על רקמת השד שבחלק התחתון של השד.
————————-
בדרך כלל מספיק מבט חטוף במראה כדי לדעת אם צנח לו זלזל. אבל, אם את רוצה להיות מאוד מדוייקת את יכולה לבדוק את היחס בין העטרה לבין הקפל התת שדי. אם גבול העטרה גבוה מהקפל התת שדי שדייך אינם נחשבים צנוחים. המדד השני הוא עוד יותר פשוט למדידה: שד צנוח "יושב" על דופן הבטן העליונה. אז גם כאן: אם שדייך אינם נוגעים בעור הגוף שמתחתם, שיחקת אותה.
————————
בשדיים בגודל קטן עד בינוני, ניתן (באופן זמני) להשיג שדיים זקורים ומלאים כמו שהיו לפני הצניחה. אבל, בגלל שהאלסטיות של העור בגיל מבוגר יורדת – ואת זה לא ניתן לשנות בניתוח – מידת התמיכה שהעור יכול להעניק לשד המורם היא פחותה. הניתוח צריך לתקן את גובה הפטמה, לסלק את עודף העור, ולהשיג מלאות בחלק העליון של השד.
פיצוצים (סטריאה) בעור השד. הפיצוצים האלה, שהם תוצאה של מתיחת העור וזיכרון לכל הריון השמנה ודיאטה שעבר גופך, נמצאים בדרך כלל בחלק העליון של עור השד. הניתוח, לעומת זאת, מבוצע בחלק התחתון של עור השד זאת כדי להסתיר את סימני הניתוח.
בכל גיל שבו השד נראה צנוח ויש רצון להרימו.
שהפתרונות משתנים בהתאם לדרגת הצניחה של החזה. צניחה קלה יחסית אפשר לשפר על ידי הכנסת שתל סיליקון. ניתוח כזה, המתואר בהמשך (ראי: הגדלת שדיים), מאפשר מילוי של השד ושיפור הצורה שלו בעזרת צלקת מינימלית שכמעט אינה נראית לעין. במקרים של צניחה בינונית וגדולה הגדלת החזה איננה פתרון מספיק. השתל ימלא את השד ויגדיל אותו, אבל לא יזקור את השד. כדי לזקור את החזה יש בדרך כלל צורך בסילוק עודף העור העוטף את השד.
שימי לב: סילוק עודף העור משאיר צלקות בעור השד. הסימנים ידהו עם השנים, אבל תמיד אפשר יהיה לזהות אותם. אורך הצלקות ומיקומן תלוי במידת הצניחה: ככל שהצניחה רבה יותר יהיה צורך בסילוק כמויות גדולות יותר של עור, ובהתאם לכך בחתכים ארוכים יותר וממילא בצלקות ארוכות יותר.
לרחוץ היטב את האזור במים וסבון, להימנע מלקיחת תרופות המכילות אספירין, ולהיות בצום מלא (אוכל ושתיה) במשך 7 שעות לפני הניתוח.
בעזרת סימון. לפני הכניסה לחדר הניתוח יסמן המנתח את תוכנית הניתוח על שדייך. את הסימון חשוב מאוד לבצע במצב עמידה. למה? בגלל שבזמן שתשכבי על שולחן הניתוחים ייראו שדייך במצב אחר (כמו בזמן כל שכיבה) ואז אי אפשר לתכנן את מיקומם הנכון של החתכים.
בדרך כלל באיזור הפיטמה ולפעמים גם מעבר לה, תלוי במידת הצניחה ובמיומנות של המנתח, המכתיבות את סוג הניתוח הנבחר.
קיימים שני סוגים של ניתוחים לסילוק עודף העור: ניתוח אחד משאיר צלקת בצורת עוגן (קו ישר מהפיטמה עד הקפל התת שדי, ועוד קו מעוגל מתחת לקפל) . ניתוח שני משאיר צלקות סביב הפטמה בלבד, או סביב הפטמה בתוספת צלקת אנכית היורדת מהפטמה לכיוון הקפל התת-שדי.
מה עושים בניתוח? גם כאן משתנים הדברים בהתאם למידת הצניחה ולמיומנות המנתח.
בצניחה קלה יחסית, ניתוח על שם Benelli מתבצע הניתוח דרך חתך סביב הפיטמה. המנתח "אוסף" או "מותח" את העור לכיוון הפיטמה, כורת את עודף העור, ואז מרים ומקבע את הפיטמה במיקום גבוה יותר.
יתרונה של השיטה הזו טמון במיקומה של הצלקת, המשתלבת בגבול הפטמה.
חסרונות:
א – בגלל שאיסוף העור נעשה לכיוון המרכז, בקצה החרוט ובשולי העטרה, השד מאבד את הצורה החרוטית שלו.
ב – מיקומה של הצלקת גורם לה לפעמים להתרחב.
בצניחה בינונית, מבצעים את החתך סביב הפטמה, וגם בצורה אנכית בין הפטמה לבין הקפל התת-שדי.
במהלך הניתוח מעצבים מחדש את רקמת השד מעבירים חלק מרקמת השד מהחלק התחתון הצנוח לחלק העליון בעזרת תפרים או בשיטה מתקדמת יותר מתחת לשריר החזה הגדול (Graff Technique), מרימים את הפטמה למיקום גבוה ומתאים יותר, ומאפשרים לעור השד להתאים עצמו לצורת השד החדשה.
בהתאם לכך, יתרונה של השיטה הוא בקבלת שד חרוטי. חסרונה – בצלקת על עור השד.
בצניחה קשה של השדיים יש צורך בניתוח מלא. כלומר, כזה המשאיר צלקת בצורת עוגן.
החתכים מתבצעים בקו ישר מהפיטמה עד הקפל התת שדי ומתחת לו. במהלך הניתוח מעצבים (בעזרת תפרים) לא רק את רקמת השד אלא גם את עור החזה, כך שייתן מבנה דמוי חזיה שתתמוך ברקמת השד. כלומר, החתכים מתוכננים בצורה כזו שכאשר מחברים את שולי העור החדשים שנוצרו, מקבלים שוב צורה של חרוט. בסוף הניתוח ממוקמת הפיטמה במיקום גבוה ומתאים יותר. חסרון הניתוח הוא כמובן בצלקות הארוכות שהוא משאיר.
בסוף הניתוח, ללא קשר לסוג הניתוח, חובשים את החזה בחזיית ספורט שתומכת ומחזיקה אותם היטב או בחבישה לוחצת המהודקת על בית החזה.
ניתן לבצע את הניתוח בהרדמה כללית. ניתוחים שנועדו לתיקון צניחות קלות בלבד ניתן לעשות גם בהרדמה מקומית, ואז מזריקים חומר הרדמה לפי הצורך לשד עצמו.
בין שעה וחצי לארבע וחצי שעות, תלוי במידת הצניחה.
למרות שברוב המקרים החתכים נרפאים יפה, הצלקות דוהות עם השנים, ובסופו של דבר נשארים על השד סימנים בהירים בלבד, הרי שאצל חלק קטן מהמנותחות עלולות להופיע קלואידים או צלקות בולטות. צלקות אלה, הנקראות היפרטרופיות, בולטות לגובה אבל לא חורגות בעוביין מהחתך המקורי. צבען של הצלקות האלה אדום, ולפעמים הן גם מגרדות. האם הופעתן מעידה על איכותו של הרופא? ממש לא. צלקות מסוג זה אופייניות בדרך כלל לחולה מסויימת, שברוב המקרים כבר יודעת על נטיית גופה לפתח צלקות כאלה (בעקבות חתכים או חיסונים באיזור הכתפיים והחזה בעבר). אחרי תהליך הריפוי, ניתן לשפר את ההצטלקות באמצעות חבישה עם פדים של סיליקון לתקופה של מספר חודשים. לעיתים יש צורך להוסיף הזרקות של סטרואידים לתוך הצלקת, או להפעיל עליה לחץ מקומי. לעיתים נדירות כדאי יהיה לחזור ולתקן את הצלקת, אם כי בדרך כלל נסיון התיקון רק מחמיר את המצב.
המנתח שואף להגיע לסימטריה של השדיים, אבל לפעמים הוא פשוט לא מצליח או לא יכול. למה? בגלל מצב התחלתי של חוסר סימטריה (עוד לפני הניתוח), בגלל ריפוי לא שווה של שני החזה (דבר שאי אפשר לצפות מראש), וגם בגלל תכנון לא נכון של הניתוח, או ביצוע לא טוב. כל עוד מדובר בדרגה סבירה של חוסר סימטריה, שהרי לרוב הנשים אין סימטריה מלאה בין שני החזה, אין צורך בתיקון. במידה ומדובר בחוסר סימטריה בולטת, יש לתקן את הניתוח אבל לחכות בין חצי-שנה לשנה אחרי הניתוח המקורי.
בגלל שבמהלך הניתוח מעבירים את הפטמה למקום אחר (במקרה זה מיקום גבוה), יש חשש לפגיעה בעיצבוב של הפטמות, דבר הגורם לירידה בתחושה בהן.
לעיתים נדירות ביותר גוררת העברת הפטמה פגיעה באספקת הדם אליה, דבר הגורם לנמק של הפטמה. הנמק יכול להיראות כהה (במקרה שיש פגיעה בניקוז הוורידי) או בהיר (כאשר הפגיעה היא באספקת הדם העורקית).
במקרה של נמק יש לחכות עד תום תהליך הריפוי ואז לבצע שיחזור של הפטמה והעטרה. (ראי: שיחזור שד). לסיבוך של ירידה בתחושה אין טיפול.
רקמת השד עשירה בשומן ועניה באספקת דם. בגלל שבמהלך הניתוח מרימים שתלי עור דקים יחסית, עלולה אספקת הדם לשולי הפצע להיפגע ולגרום להפרעה בריפוי הפצע. מה שתראי הוא פצע פתוח בעור. במקרה כזה יש לטפל באזור על ידי משחות מקומיות, אנטיביוטיקה (לפי הצורך) וחבישה (בדרך כלל בעזרת חזיה) עד שהאזור נראה נקי. בשלב זה קיימות שתי אפשרויות: לתפור מחדש את האזור או להניח למקום להתרפא באופן משני.
ההחלמה אחרי ניתוח הרמת שדיים נחשבת להחלמה מהירה יחסית. בגלל שהניתוח מתבצע ברקמת העור והשומן התת-עורי, וללא פגיעה בשרירים או בדופן בית החזה, בדרך כלל אין הרבה כאבים אחרי הניתוח.
אם ישנם נקזים משאירים בדרך כלל למשך 24-48 שעות, ואז הם מוצאים במשיכה קלה.
חזיית הספורט שהלבישו לך בתום הניתוח מתפקדת גם כתחבושת, ויש ללבוש אותה ברציפות במשך כחודש ימים.
עם שדיים גבוהים יותר ומלאים יותר.
לפעמים, מיד לאחר הניתוח החזה גבוהים מדי, ועם הזמן הם יורדים למקומם הטבעי. ייתכנו גם סימנים כחולים מתחת לעור החזה. אלה חולפים מעצמם אחרי שבוע-שבועיים.
לא.
הניתוח לא מחייב אשפוז, אבל את יכולה להישאר בבית החולים אם את חושבת ששם תרגישי יותר בטוחה.
תלוי בסוג התחבושת. אם מצאת את עצמך עם חזיית ספורט, חכי יומיים אחרי הניתוח, ואז הורידי אותה והתקלחי (לא לשכוח ללבוש אותה מיד בחזרה!) אם חבשו אותך בעזרת תחבושות נדבקות, יהיה עלייך לחכות עד שיורידו אותן, וזה יכול לקחת בין 3 ל – 5 ימים. מה עושים בינתיים? מתרחצים מסביב.
שבועיים עד שלושה אחרי הניתוח.
אם את עובדת בעבודה שאינה דורשת מאמץ גופני את יכולה יכולה לחזור לעבודה אחרי שבוע- עשרה ימים. אם עבודתך כרוכה במאמץ גופני תצטרכי לחכות חודש לפני שתוכלי לחזור.
לפעילות ספורטיבית מלאה אפשר לחזור אחרי כ-6 שבועות.
היכולת להניק אחרי ניתוח הרמת שדיים כמו גם אחרי ניתוח להקטנת שדיים תלויה במידה רבה בטכניקה הניתוחית ובשאלה האם נעשה או לא נעשה חיתוך של צינורות החלב. אם צינורות החלב נחתכו, לא מומלץ לנסות להניק בגלל חשש מיצירת ציסטות. בניתוחים שבהם לא חותכים את צינורות החלב אפשר להניק כשנה לאחר הניתוח. אם האפשרות להניק חשובה לך, הודיעי על כך למנתח. ניתן להתאים את סוג הניתוח לאפשרות של הנקה, אם כי זה קורה בדרך כלל על חשבון צורת החתכים ואורכם.
ניתוח להרמת שדיים משפר באופן משמעותי את המצב הקיים. כלומר, בסופו יהיו השדיים זקורים יותר ומלאים יותר.
אבל, וזה נכון לגבי כל הניתוחים הקוסמטיים – הניתוח אינו יכול לשנות את המצב הביולוגי. השד הוא איבר דינמי שמשתנה במהלך חיי האישה. לכן, התוצאה תחזיק מעמד כל זמן שהשד לא משתנה כתוצאה מהריון, ירידה או עליה במשקל והעור ישאר באיכות טובה.
ועוד דבר שחשוב לקחת בחשבון: שדיים גדולים נוטים לצנוח יותר מהר יותר משדיים קטנים (בגלל כוח הכובד) וגם הליכה ללא חזיה מגבירה את נטיית השדיים לצנוח.
לכן, אם לא יהיו שינויים דרסטיים במשקל, הריונות והנקות, ואם תקפידי על לבישת חזיה תומכת במשך רוב שעות היום, אפשר שתוצאת הניתוח תישמר לאורך זמן.
