03-6919793
דובנוב 10, ת"א

הרמת מצח וגבות

הרמת מצח וגבות

פעם, וזה לא היה מזמן, צו האופנה אמר שגבות צריכות להיות דקות, עגולות וגבוהות. המהדרות נהגו אז למרוט את גבותיהן עד עפר, ובמקומן לצייר את מה ש"צריך" – קו. המשפט הגששי המפורסם – "שערה, שערה, פינצטה, פינצטה" – נולד בתקופה ההיא.
 
אחר כך הגיעה ברוק שילדס, ובעקבותיה הפכו הגבות העבות להיות חלק מהמראה "הנכון". והמהדרות? הפסיקו למרוט, גידלו, ומקסימום "ניקו" את השיער שצמח להן באמצע, בחיבור שבין שתי הגבות. ברוק שילדס, אגב, היתה אז ילדה בת 14, וגובה גבותיה היה בהתאם: גבוה.
 
לגבי המצח לא השתנתה האופנה: מצח חלק נתפס כמצח יפה, מצח חרוש קמטים נתפס כשייך לבעלים דאגניים או זועפים, ויש עדיין לא מעט אימהות שנוהגות לומר לבנותיהן החושבות "אל תקמטי את המצח, כי יישארו לך קמטים".
 
מה פירוש "הרמת מצח וגבות"?
פשוטו כמשמעו: מרימים את הגבות למיקום גבוה יותר מהמקום אליו "ירדו", ומסלקים חלק גדול מהקמטים החורצים את המצח.
 
למה הן בכלל יורדות ?
בגלל כוח המשיכה ובגלל הירידה באלסטיות של העור.
הגבות נמצאות בעצם בקצה של "מצוק" שמתחיל בעורף הגולגולת, נמתח לאורכה, ומסתיים שניה לפני ארובות העיניים. אם תוליכי את אצבעך על המצח שלך, מכיוון המצח לכיוון הגבות, תרגישי מעין בליטה קטנה במקום שבו מתחילות הגבות. מיד אחרי הבליטה הזו, שפת המצוק בדימוי שלנו, מופיע השקע של ארובות העין. עכשיו דמייני את כל העור הזה, שכוח המשיכה פועל עליו ומושך כלפי מטה לאורך השנים. לאיפה ילך? הכי נמוך שהוא יכול. כלומר, עד שפת המצוק. ובעברית פשוטה: עד הגבות, שעם הזמן יתחילו לצנוח לכיוון העפעפיים.
 
ומה הקשר לעניין הירידה באלסטיות של העור?
עם השנים, ואחרי שקראת את הפרק על העור את כבר יודעת, מאבד העור את גמישותו ומתחיל "להשבר". במקרה שלנו יתבטאו ה"שברים" האלה באותם קמטים שחוצים וחורצים את המצח לאורכו או לרוחבו,
 
להיווצרותם של הקמטים במצח יש עוד סיבה: כשאנחנו מרימים מבט כלפי מעלה, הנטיה הטבעית שלנו היא להרים גם קצת את הגבות. . הצניחה של הגבות גורמת לקושי בהרמת העפעף ואז באופן לא מודע אנו מרימים ביתר את הגבות, ומקמטים המצח התנועה הזו, שנועדה לאפשר לעפעף להפתח עד הסוף, איננה תלויה בגיל אלא באנטומיה. כלומר, במבנה הפנים והעין. כולם, ובכל גיל, עושים ככה.
 
ומה קורה כשאנחנו מרימים את הגבות? המצח כאילו "מתקצר" ואז נוצרים בו עודפי עור שהם הקמטים שאנחנו מכירים. חזרה על התנועה הזו – ובמהלך ההתבגרות שלנו אנחנו עושים אותה מאות אלפי פעמים – גורמת לקמטים להעמיק. הוסיפי על כך את הירידה הטבעית באלסטיות של העור, שלא מאפשרת למצח להמתח בחזרה עד הסוף, והנה לך עוד סיבה לירידת המצח והגבות.
 
מה עושה הרמת המצח והגבות למראה הפנים?
מיקום נמוך של הגבות בתוספת קמטים עמוקים במצח ובין העיניים יוצרים מראה "עייף", "עצוב", "זועף", או "כועס". הניתוח מסלק את המראה הזה.
 
כתוצאה מהרמת הגבות "מסולקים" רוב הקמטים מהמצח והוא הופך מתוח וחלק יותר. בנוסף לכך, בגלל שבניתוח מרימים גם את הצד החיצוני של הגבה, משיגים גם שיפור במראה הקמטים שבזוית העין.
 
——————
 
שימי לב שאין כאן הבטחה לסילוק כל הקמטים מהמצח.
 
למה? מפני שלמרות ההחלשה המכוונת של שרירי המצח, וכדי שלא תאבדי את יכולתך להשתמש בהבעות פנים, נשארת בשרירים האלה איזשהי פעילות שגורמת לקמטים. אלה יהיו הרבה יותר עדינים, פחות עמוקים, ובכל מקרה עדיפים על פני מומיה מאובנת.
 
האם מספיק להרים את המצח והגבות כדי לסלק את המראה העייף?
תלוי מה גורם למראה העייף: האם זה מיקום הגבות? ואולי נעוצה הסיבה דווקא בכבדות העפעפיים או בשקעים שמתחת לעפעפיים התחתונים? בגלל השוני בסיבות (ובניתוחים המנסים לענות עליהם) חשוב מאוד לדון עם הפלסטיקאי על הבעיות האסתטיות המפריעות לך באיזור המצח-עפעפים- גבות.
 
כדי להבין איזה ניתוח את רוצה, את יכולה לבדוק מה מפריע לך.
האם את מרגישה שהעפעפיים שלך "כבדים", צנוחים או נפוחים? אם כן, סביר להניח שמה שאת מחפשת זה ניתוח עפעפיים.
האם כשאת מתאפרת, האיפור שלך "נמרח" פתאום גם במקומות שלא התכוונת אליהם, כמו ליד הגבה? גם הסימן הזה מתאים יותר לניתוח עפעפיים מאשר להרמת מצח וגבות.
 
אבל, אם מה שמפריע לך זה שהעיניים שלך נראות קטנות ולא "פתוחות", סביר להניח שניתוח להרמת הגבות והמצח יספק את רצונך.
לא פעם קורה שאנשים פונים לניתוח עפעפיים כשבעצם מה שהם "צריכים" זה הרמת גבות ומצח. לפעמים יכול ניתוח להרמת גבות ומצח לתת פתרון טוב יותר לשיפור המראה מאשר ניתוח עפעפיים או מתיחת פנים. מצד שני, אם המטרה היא לקבל מראה כללי צעיר יותר, אפשר לבצע את הרמת הגבות והמצח בשילוב עם מתיחת פנים ו/או עפעפיים.
——————
 
———-
ועכשיו ניסוי:
 
תני לאצבעות ללכת במקומו (של המנתח) ונסי למתוח את מה שמפריע לך.
אם את מניחה את אצבעותייך מעל הגבה, מרימה אותה כלפי מעלה ומוצאת את עצמך מחייכת בסיפוק מול המראה, סימן שניתוח להרמת גבות ומצח יעשה אותך מאושרת.
 
אם מה שאת עושה זה צובטת בעדינות חלק מהעפעף העליון שלך ורוצה לזרוק את עודף העור שנוצר בין אצבעותייך לפח, סביר להניח שניתוח עפעפיים יהיה הפיתרון שלך. וכן, לפעמים צריך שתי ידיים: גם להרים את הגבה וגם ל"זרוק" את עודף העור מהעפעף. המזל הוא שבמקרים כאלה לא צריך שני מנתחים. מספיק אחד, שיעשה ניתוח משולב.
———-
 
—–
טיפ:
 
אם את רוצה להיראות צעירה יותר אבל מוכנה "לשלם" רק מחיר של ניתוח אחד קטן, סביר להניח שניתוח להרמת גבות ומצח יהיה הבחירה הנכונה בשבילך. למה? משום שעינו של המתבונן בך נוטה להתרכז יותר באיזור העיניים, ולכן מראה צעיר ורענן יותר של האיזור כולו – מצח חלק, גבות מורמות ופחות קמטים קבועים (אלה שנשארים שם גם כשאת לא מחייכת) – יעשה בשבילך את העבודה. מלה של אזהרה, הרמה מוגזמת של העפעפים נראית גרוטסקית במבנה העין המערבית. במזרח לעומת זאת הגבות באופן טבעי במנח גבוה כ3סמ מעל לקו הריסים
—–

ניתוח הרמת מצח וגבות

מה עושים בניתוח?
מוציאים עודפי עור. מחלישים ומסלקים חלק מהשריר שגורם לקמטים במצח. שריר המצח, המרים את הגבות, הוא שריר רחב ודק שמורכב מהרבה סיבים שמחברים בין הגבות לקרקפת. בניתוח חורצים את שריר הזה לרוחבו, מסלקים חלקים ממנו, וכך מונעים ממנו לפעול במיטבו. כלומר, הוא כבר לא יוכל לייצר קמטים כל כך טוב.
 
את השריר שבין הגבות לעומת זאת מנסים להוציא בשלמותו. למה רק "מנסים"? כי אף פעם לא מוציאים אותו באמת בשלמותו. הרעיון הוא להוציא ממנו כמה שיותר, אבל יחד עם זאת להשאיר תנועתיות במקום. הבעיה היא שאם לא מוציאים מספיק מהשריר נשאר הקמט .
 
ומה עושים עם עודפי העור?
בניתוח ממוצע מוציאים בין 2 ל-3 סנטימטרים של עור קרקפת. דיי הרבה בהתחשב בעובדה שמדובר באיזור כה קטן (גבות ומצח, להזכירך). את העור העודף גוזרים וזורקים. את הקצוות מחברים זה לזה בסיכות מתכת. כן, כן, במהדק סיכות (stapler). זה רק נשמע מוזר וזה לא כואב. לא כשמהדקים, לא כשמוציאים ולא בכלל. היתרון הגדול של החיבור בסיכות האלה הוא הפגיעה המינימלית בזקיקי השיער הסמוכים לחתך. כלומר, בזכות הסיכות, שלא פוגעות בזקיקי השיער, יוכל שערך לשוב ולצמוח גם ממש ליד הצלקות. תפירה בחוט ומחט, לעומת זאת, עלולה לפגוע בזקיקי השיער, ולהשאיר אותך עם צלקת רחבה יותר ונטולת שיער.
 
איפה מתבצע החתך?
החתך ה"קלאסי" (שבוצע לראשונה ב – 1962) מתבצע כ- 6 ס"מ מגבול הקדמי של השיער. כלומר, בתוך שיער הראש, ובמרחק 6 ס"מ מהמצח. נא לא לדאוג: אין סכנה של תגלחת וקרחת. הניתוח מתבצע בתוך השיער, ללא כל גילוח שהוא. חתך מסוג זה גורם להגדלת המצח. לכן, אם יש לך מצח גבוה מלכתחילה זה אינו החתך המומלץ בשבילך.
חתך אחר, שאכן מיועד לאנשים בעלי מצח גבוה יחסית, מתבצע לאורך קו השיער. על החתך הזה צריך לדעת שני דברים: אחד – וזוהי הבשורה הרעה – חתך כזה משאיר אחריו צלקת עדינה לאורך קו השיער. החתך נעשה בזיג זאג כדי לקבל קו שיער טבעי, הדבר השני, שהוא גם הבשורה הטובה, הוא שכדי להסתיר את הצלקת הזו לא צריך תסרוקת עם פוני. מספיק שהשיער לא יהיה ממש מתוח לאחור. שני החתכים האלה – זה שמתבצע בתוך השיער וזה שמתבצע על גבול השיער – מספיקים כדי לבצע את הניתוח כולו: גם לסלק את עודף העור, גם להרים את הגבות לכל אורכן וגם להחליש את שרירי המצח. יתרונם של החתכים האלה טמון ביכולתם לאפשר למנתח לחשוף את כל המבנה הפנימי של עור המצח והגבות. הוא נעזר בחתך כדי לפרוש לפניו את הרקמות כמו מפה, וכך יכול לעבוד בדיוק מירבי שלא מתאפשר בשיטות חתך אחרות.
 
האם יש אפשרות לחתך קטן?
כן. יש אפשרות לחתך קטן יותר אבל צריך לקחת בחשבון שמבחינת התוצאה מדובר מראש בסוג של פשרה. כדי למתוח, להוציא ולסלק את הכל צריך חתך גדול. דרך חתך קטן אפשר להרים רק את הצדדים של הגבות, ועל ידי כך לשפר את הקמטים בזוית החיצונית של העין. לצורך זה מבצעים את החתך בתוך השיער של איזור הרקות. או בקו השיער. דרך החתך הזה מכניס המנתח מכשיר דק ושטוח שבעזרתו הוא מפריד בין הרקמות לבין עצם הגולגולת כך שאפשר יהיה למתוח את העור ולהרים את הגבות. להבדיל מהעבודה הנוחה והמאוד מדוייקת שאפשר לבצע דרך החתך הקלאסי, כאן מדובר בעבודה תחת מיגבלות. התוצאה יכולה כמובן להיות טובה מאוד, אבל בטכניקה הזו אי אפשר למשל להגיע לשריר שבין הגבות.
 
מה זה ניתוח באמצעות אנדוסקופ?
אנדסקופ הוא מכשיר דמוי צינור שמכיל שתי מערכות: מערכת אחת המיועדת למעבר של אור (כי בתוך הגוף שלנו דיי חשוך) ומערכת אופטית, שנועדה לאפשר למנתח לראות גם את הרקמות וגם את מה שהוא עושה. השימוש באנדוסקופ נועד לצמצם את אורך החתכים והצלקות. במקרה שלנו – ניתוח להרמת גבות ומצח – מבצעים בין 3 ל- 6 חתכים קטנים בקרקפת, במרחק סנטימטר אחד או שניים מקו השיער הקדמי. דרך החתכים הזעירים האלה מכניסים את המכשירים האחראיים להפרדת הרקמות, חיתוך השרירים והתפרים. את התפרים, שבטכניקה הזו מקובעים במיקום גבוה יחסית, מחברים לברגים. אלה יכולים להיות ברגים מנירוסטה (שאותם מוציאים עשרה ימים אחרי הניתוח) או ברגים נספגים העשויים מחומר שנספג בגוף ושאותם לא צריך להוציא. אפשרות אחרת היא לחבר את התפרים לחורים שקודחים בעצם הקרקפת. למרות שזה נשמע דרמטי, אין הבדל משמעותי בין שתי שיטות הברגים. הבחירה בסוג החומר שממנו עשוי הבורג תלויה במנתח שלך, ובהעדפותיו.
 
מה היתרונות והחסרונות של האנדוסקופיה?
מבחינת תוצאות הניתוח מדובר בשיטה מוגבלת. היא מספקת הרמה קטנה מאוד של הגבות, רק תיקון קל של הקמטים במצח ולכן היא נחשבת טובה במיוחד לאנשים צעירים יחסית. שימי לב: כשמדברים בפלסטיקה על "גיל צעיר" לא מתכוונים לגיל שכתוב אצלך בתעודת הזהות אלא לגיל הביולוגי שלך. כלומר, לגילו ולמצבו של עור הפנים שלך. החיסרון הגדול של הניתוח האנדוסקופי טמון בחוסר היכולת לסלק את עודפי העור שנשארים כתוצאה מהרמת הגבות. בטכניקה הזו, במקום לסלק את עודפי העור מנסים "לפזר" מחדש את עור הקרקפת על ידי מתיחתו וקיבועו לאחור באותם ברגים. עוזר? כן, אבל לא להרבה זמן. היתרונות? שניים: היכולת לבטל בדיוק רב את הקמט שבין הגבות, ובאורכם הקטן יחסית של החתכים. מספרם אמנם רב יותר, אבל אורכם קצר יחסית.
 
שיטות אלטרנטיביות להרמת גבות:
 
– חתך לסילוק עודף עור שנעשה בגבול העליון של הגבה.
– חתך במצח לאורך אחד מהקמטים במצח.
– הזרקת בוטוליניום טוקסין: החלשה סלקטיבית של השרירים המרימים את הגבות יעלים את הקמטים במצח. הזרקה באזור זוית העין מחלישה את השרירים המושכים את הגבה כלפי מטה ע"י זה הגבה תתרומם בחלק הצדדי למספר חודשים.
– הזרקת שומן לחלק התחתון של הגבה אף היא נותנת אפקט של הרמת גבות.
 
כמה זמן נמשך הניתוח?
בין שעה לשעתיים.
 
האם הניתוח דורש אישפוז?
צורך רפואי אין, אבל יש בהחלט מקום לרצון שלך בעניין הזה. יש נשים שמעדיפות לגמור את הניתוח ואחרי כמה שעות (אחרי שפגה השפעתם של חומרי ההרדמה וההרגעה) ללכת הביתה. אם את נמנית על אלה, דאגי בבקשה שיהיה מישהו/מישהי שיקחו אותך מבית החולים הביתה, וגם – וזה חשוב – שיהיו איתך במשך הלילה הראשון. למה? בגלל שלחומרי ההרדמה וההרגעה יש השפעה מאוחרת, ואת עלולה לחוש חולשה או להתעלף. לעומת זאת, יש נשים שמעדיפות להישאר קצת בבית החולים כי שם הן מרגישות בטוחות ומוגנות יותר. שם יש אחות בסביבה, שם יהיה מישהו מקצועי שיטפל בהן אם הן ירגישו לא טוב, והן גם לא יצטרכו לבקש טובה או להיות אסירות תודה. חשוב רק לזכור שאישפוז עולה כסף, וכל יום שהייה מתוקצב בהתאם.
 
מה מרגישים מיד אחרי הניתוח?
בשעות הראשונות, כשאת עדיין בחדר ההתאוששות, יש כאבים חזקים. אלה מקבלים טיפול מיידי על ידי משככי כאבים חזקים במיוחד. בשבוע–שבועיים הראשונים יכול להיות שתסבלי מכאבים מינימליים הדומים לכאב ראש. לא מיגרנה, כאבי ראש. כלומר, כאלה שיכולים לחלוף בעזרת אקמול או אופטלגין. את אלה מותר לקחת כל ארבע שעות, אם צריך.
 
לכמה זמן נשארות תוצאות הניתוח?
למשך ארבע עד עשר שנים.

לפני ניתוח הרמת מצח

מה צריך לעשות לפני הניתוח?
לחפוף את הראש פעם או פעמיים.
לא למרוח על הפנים לא קרם ולא איפור.
לצום כ- 6 שעות לפני הניתוח. הכוונה היא לצום מלא, כולל שתיה.
לצבוע את השיער. לא, לא באופן מיוחד. אבל, אם את כן צובעת את שערך על בסיס קבוע, זה הזמן "לעשות שורשים" כי אחר כך לא תוכלי לעשות זאת למשך ארבעה – ששה שבועות. להכין בגדים שלא צריך ללבוש דרך הראש. וזה כולל גם כותנות לילה וגם חולצות טריקו (אלא אם כן יש לה מחשוף V). אחרי הניתוח ראשך יהיה חבוש, וגם כשיסירו את התחבושות לא כדאי יהיה לטלטל, להניע או אפילו לגעת בו אם לא ממש מוכרחים. להפסיק לקחת אספירין ונגזרותיו (בהתיעצות עם הרופא המטפל), להפסיק תוספי מזון כשבועים לפני הניתוח.
 
מה עושים בניתוח?
מוציאים עודפי עור
מחלישים ומסלקים חלק מהשריר שגורם לקמטים במצח.
שריר המצח, המרים את הגבות, הוא שריר רחב ודק שמורכב מהרבה סיבים שמחברים בין הגבות לקרקפת. בניתוח חורצים את שריר הזה לרוחבו, מסלקים חלקים ממנו, וכך מונעים ממנו לפעול במיטבו. כלומר, הוא כבר לא יוכל לייצר קמטים כל כך טוב. את השריר שבין הגבות לעומת זאת מנסים להוציא בשלמותו. למה רק "מנסים"? כי אף פעם לא מוציאים אותו באמת בשלמותו. הרעיון הוא להוציא ממנו כמה שיותר, אבל יחד עם זאת להשאיר תנועתיות במקום. הבעיה היא שאם לא מוציאים מספיק מהשריר נשאר הקמט .
 
ומה עושים עם עודפי העור?
בניתוח ממוצע מוציאים בין 2 ל – 3 סנטימטרים של עור קרקפת. דיי הרבה בהתחשב בעובדה שמדובר באיזור כה קטן (גבות ומצח, להזכירך). את העור העודף גוזרים וזורקים. את הקצוות מחברים זה לזה בסיכות מתכת. כן, כן, במהדק סיכות (stapler). זה רק נשמע מוזר וזה לא כואב. לא כשמהדקים, לא כשמוציאים ולא בכלל. היתרון הגדול של החיבור בסיכות האלה הוא הפגיעה המינימלית בזקיקי השיער הסמוכים לחתך. כלומר, בזכות הסיכות, שלא פוגעות בזקיקי השיער, יוכל שערך לשוב ולצמוח גם ממש ליד הצלקות. תפירה בחוט ומחט, לעומת זאת, עלולה לפגוע בזקיקי השיער, ולהשאיר אותך עם צלקת רחבה יותר ונטולת שיער.
 
איפה מתבצע החתך?
החתך ה"קלאסי" (שבוצע לראשונה ב – 1962) מתבצע כ- 6 ס"מ מגבול הקדמי של השיער. כלומר, בתוך שיער הראש, ובמרחק 6 ס"מ מהמצח.
נא לא לדאוג: אין סכנה של תגלחת וקרחת. הניתוח מתבצע בתוך השיער, ללא כל גילוח שהוא.
חתך מסוג זה גורם להגדלת המצח. לכן, אם יש לך מצח גבוה מלכתחילה זה אינו החתך המומלץ בשבילך.
 
חתך אחר, שאכן מיועד לאנשים בעלי מצח גבוה יחסית, מתבצע לאורך קו השיער. על החתך הזה צריך לדעת שני דברים: אחד – וזוהי הבשורה הרעה – חתך כזה משאיר אחריו צלקת עדינה לאורך קו השיער. החתך נעשה בזיג זאג כדי לקבל קו שיער טבעי, הדבר השני, שהוא גם הבשורה הטובה, הוא שכדי להסתיר את הצלקת הזו לא צריך תסרוקת עם פוני. מספיק שהשיער לא יהיה ממש מתוח לאחור.
 
שני החתכים האלה – זה שמתבצע בתוך השיער וזה שמתבצע על גבול השיער – מספיקים כדי לבצע את הניתוח כולו: גם לסלק את עודף העור, גם להרים את הגבות לכל אורכן וגם להחליש את שרירי המצח.
יתרונם של החתכים האלה טמון ביכולתם לאפשר למנתח לחשוף את כל המבנה הפנימי של עור המצח והגבות. הוא נעזר בחתך כדי לפרוש לפניו את הרקמות כמו מפה, וכך יכול לעבוד בדיוק מירבי שלא מתאפשר בשיטות חתך אחרות.
 
האם יש אפשרות לחתך קטן?
כן. יש אפשרות לחתך קטן יותר אבל צריך לקחת בחשבון שמבחינת התוצאה מדובר מראש בסוג של פשרה. כדי למתוח, להוציא ולסלק את הכל צריך חתך גדול. דרך חתך קטן אפשר להרים רק את הצדדים של הגבות, ועל ידי כך לשפר את הקמטים בזוית החיצונית של העין. לצורך זה מבצעים את החתך בתוך השיער של איזור הרקות. או בקו השיער.
דרך החתך הזה מכניס המנתח מכשיר דק ושטוח שבעזרתו הוא מפריד בין הרקמות לבין עצם הגולגולת כך שאפשר יהיה למתוח את העור ולהרים את הגבות. להבדיל מהעבודה הנוחה והמאוד מדוייקת שאפשר לבצע דרך החתך הקלאסי, כאן מדובר בעבודה תחת מיגבלות. התוצאה יכולה כמובן להיות טובה מאוד, אבל בטכניקה הזו אי אפשר למשל להגיע לשריר שבין הגבות.
 
מה זה ניתוח באמצעות אנדוסקופ?
אנדסקופ הוא מכשיר דמוי צינור שמכיל שתי מערכות: מערכת אחת המיועדת למעבר של אור (כי בתוך הגוף שלנו דיי חשוך) ומערכת אופטית, שנועדה לאפשר למנתח לראות גם את הרקמות וגם את מה שהוא עושה.
השימוש באנדוסקופ נועד לצמצם את אורך החתכים והצלקות.
 
במקרה שלנו – ניתוח להרמת גבות ומצח – מבצעים בין 3 ל- 6 חתכים קטנים בקרקפת, במרחק סנטימטר אחד או שניים מקו השיער הקדמי. דרך החתכים הזעירים האלה מכניסים את המכשירים האחראיים להפרדת הרקמות, חיתוך השרירים והתפרים. את התפרים, שבטכניקה הזו מקובעים במיקום גבוה יחסית, מחברים לברגים. אלה יכולים להיות ברגים מנירוסטה (שאותם מוציאים עשרה ימים אחרי הניתוח) או ברגים נספגים העשויים מחומר שנספג בגוף ושאותם לא צריך להוציא. אפשרות אחרת היא לחבר את התפרים לחורים שקודחים בעצם הקרקפת. למרות שזה נשמע דרמטי, אין הבדל משמעותי בין שתי שיטות הברגים. הבחירה בסוג החומר שממנו עשוי הבורג תלויה במנתח שלך, ובהעדפותיו.
 
מה היתרונות והחסרונות של האנדוסקופיה?
מבחינת תוצאות הניתוח מדובר בשיטה מוגבלת.
היא מספקת הרמה קטנה מאוד של הגבות, רק תיקון קל של הקמטים במצח ולכן היא נחשבת טובה במיוחד לאנשים צעירים יחסית.
שימי לב: כשמדברים בפלסטיקה על "גיל צעיר" לא מתכוונים לגיל שכתוב אצלך בתעודת הזהות אלא לגיל הביולוגי שלך. כלומר, לגילו ולמצבו של עור הפנים שלך.
 
החיסרון הגדול של הניתוח האנדוסקופי טמון בחוסר היכולת לסלק את עודפי העור שנשארים כתוצאה מהרמת הגבות. בטכניקה הזו, במקום לסלק את עודפי העור מנסים "לפזר" מחדש את עור הקרקפת על ידי מתיחתו וקיבועו לאחור באותם ברגים. עוזר? כן, אבל לא להרבה זמן. והיתרונות? שניים: היכולת לבטל בדיוק רב את הקמט שבין הגבות, ובאורכם הקטן יחסית של החתכים. מספרם אמנם רב יותר, אבל אורכם קצר יחסית.
שיטות אלטרנטיביות להרמת גבות
חתך לסילוק עודף עור שנעשה בגבול העליון של הגבה
חתך במצח לאורך אחד מהקמטים במצח.
 
הזרקת בוטוליניום טוקסין : החלשה סלקטיבית של השרירים המרימים את הגבות יעלים את הקמטים במצח. הזרקה באזור זוית העין מחלישה את השרירים המושכים את הגבה כלפי מטה ע"י זה הגבה תתרומם בחלק הצדדי למספר חודשים. הזרקת שומן לחלק התחתון של הגבה אף היא נותנת אפקט של הרמת גבות. באיזה סוג של הרדמה משתמשים בניתוח להרמת מצח וגבות? הניתוח יכול להתבצע תחת הרדמה כללית או בהרדמה מקומית. על סוג ההרדמה מחליטים המנתח והמנותחת ביחד, וכדי להגיע להחלטה שתהיה הכי נכונה עבורך, כדאי שתדעי כמה פרטים חשובים. הרדמה כללית היא הרדמה כללית: לא מרגישים כלום, לא יודעים כלום, לא זוכרים כלום. הוא מנתח, את ישנה, הוא מסיים, את מתעוררת. את חומרי ההרדמה מחדירים דרך אינפוזיה לתוך הוריד, ומבחינתך בזה מסתיים הסיפור. את הזריקות המקומיות שיזריק המנתח לאיזורים המיועדים לחיתוך כבר לא תרגישי. למה הוא בכלל משתמש גם בהן? כדי שיהיה לו קל יותר להפריד את הרקמות, כדי להקטין את כמות הדימום במהלך הניתוח וכדי שאחריו יכאב לך פחות.
כיום, עם ההתקדמות בשיטות ההרדמה, אין גם שום סיבה טובה לסבול מתופעות הלוואי שאפיינו פעם את ההתעוררות מהרדמה כללית. כבר לא מקיאים, לא רועדים, ולא בכלל. המנתחים מעדיפים מנותחים רגועים ושלווים. כלומר, כאלה שישנים עמוק והיטב תחת הרדמה כללית, או כאלה שהורדמו מקומית וקיבלו גם כמות ניכרת של חומרים מרגיעים.
בדרך כלל אלה הם המנותחים לעתיד שדורשים שההרדמה שלהם תהיה מקומית ולא מלאה. למה? כי הם מ-פ-ח-ד-י-ם מהרדמה כללית. להם לא משנה אם הפחדים שלהם מבוססים או לא. הם מפחדים וממש לא מוכנים "לאבד שליטה".
 
איך מתבצעת הרדמה מקומית בניתוח להרמת גבות ומצח?
קודם כל מקבלים חומרי הרגעה. אלה יכולים להינתן או דרך אינפוזיה לוריד או באמצעות זריקה לשריר (בישבן).
ומה ההבדלים בין שתי השיטות? הבדל ראשון הוא בלוחות הזמנים: הזריקה צריכה להינתן כשעה לפני הניתוח, האינפוזיה ניתנת ממש לפני שהוא מתחיל. אבל יש עוד: האינפוזיה מאפשרת שליטה טובה יותר של המרדים או המנתח על מידת ההרגעה. רואים שלא נרגעת, מוסיפים עוד. הזריקה לעומת זאת, אינה מאפשרת התאמה לפי מידה.
כמה דקות אחר כך, כשהשפעת ההרגעה כבר ניכרת היטב, מוזרק חומר ההרדמה המקומי. מדובר במספר לא קטן של זריקות (כ – 10 בממוצע): מעל הגבות, בזוויות החיצוניות של העין ובאיזורים המיועדים לחיתוך.
 
מרגישים אותן? כן. לא כל כך את הדקירה כמו את עצם החדרת החומר. זה כואב? בזמן החדרת החומר כן, מיד אחר כך כבר לא. מה שיכול לנחם אותך אולי היא העובדה המפליאה שאת הזריקות האלה, כואבות ככל שיהיו, לא תזכרי אחר כך. למה? בזכות חומרי ההרגעה שיזרמו בורידייך ושהם אלה שיגרמו לך לשיכחה.
 
מיד בסיום ההזרקות אפשר להתחיל בניתוח. את החיתוך כבר לא תרגישי בכלל. מה שכן יכול להיות שתרגישי הוא מין סוג של לחץ או לפחות תחושה שמישהו עושה לך משהו בפנים. ולמה כל כך חשוב לדעת את זה מראש? כדי שאם תרגישי משהו, תדעי שזה בסדר. זה לא שההרדמה לא עובדת ותכף יכאב לך. זה בסדר. הכל עובד. הכאב לא יגיע.
 
איך תדעי איזו הרדמה עדיפה לך?
אם את טיפוס שלו ורגוע, אם את ממש רוצה ללכת לניתוח ואת לא מכווצת וחוששת מפניו, את יכולה לבחור בהרדמה מקומית.
מצד שני, אם יש לך רמת חרדה גבוהה, ואת מוכנה לעבור את הניתוח אבל ממש לא להרגיש/לשמוע/לראות שום דבר, ההרדמה המלאה נולדה בשבילך.
אפשר גם להחליט,מראש, על אופציית ביניים: להתכונן להרדמה כללית (להיות בצום, לעבור את כל הבדיקות הנידרשות ולהיבדק על ידי רופא מרדים) אבל לתת להרדמה המקומית צ'אנס. ילך? טוב. לא ילך? תמיד אפשר לעבור להרדמה כללית.
 
כמה זמן נמשך הניתוח?
בין שעה לשעתיים.
 
האם הניתוח דורש אישפוז?
צורך רפואי אין, אבל יש בהחלט מקום לרצון שלך בעניין הזה.
יש נשים שמעדיפות לגמור את הניתוח ואחרי כמה שעות (אחרי שפגה השפעתם של חומרי ההרדמה וההרגעה) ללכת הביתה. אם את נמנית על אלה, דאגי בבקשה שיהיה מישהו/מישהי שיקחו אותך מבית החולים הביתה, וגם – וזה חשוב – שיהיו איתך במשך הלילה הראשון. למה? בגלל שלחומרי ההרדמה וההרגעה יש השפעה מאוחרת, ואת עלולה לחוש חולשה או להתעלף. לעומת זאת, יש נשים שמעדיפות להישאר קצת בבית החולים כי שם הן מרגישות בטוחות ומוגנות יותר. שם יש אחות בסביבה, שם יהיה מישהו מקצועי שיטפל בהן אם הן ירגישו לא טוב, והן גם לא יצטרכו לבקש טובה או להיות אסירות תודה. חשוב רק לזכור שאישפוז עולה כסף, וכל יום שהייה מתוקצב בהתאם.
 
מה מרגישים מיד אחרי הניתוח?
בשעות הראשונות, כשאת עדיין בחדר ההתאוששות, יש כאבים חזקים. אלה מקבלים טיפול מיידי על ידי משככי כאבים חזקים במיוחד. בשבוע–שבועיים הראשונים יכול להיות שתסבלי מכאבים מינימליים הדומים לכאב ראש. לא מיגרנה, כאבי ראש. כלומר, כאלה שיכולים לחלוף בעזרת אקמול או אופטלגין. את אלה מותר לקחת כל ארבע שעות, אם צריך.
 
——–
טיפ:
 מרדים יצירתי יוכל לדאוג שלא תרגישי כאבים חזקים מיד אחרי הניתוח. איך? הוא ידאג שתקבלי משככי כאבים עוד לפני שתתעוררי.
——–

לאחר ניתוח הרמת מצח

איך נראים מיד אחרי הניתוח?
כמו אחרי שחוטפים מכה בראש.
יש נפיחות קלה במצח וסביב העיניים. הנפיחות הזו, שמבליטה את המצח והגבות בערך בסנטימטר, נמשכת בין שבוע לעשרה ימים והיא מלווה גם בשטפי דם קלים שנראים כמו סימנים כחולים סביב העיניים. חוץ מאלה ישנם גם התפרים, שאותם מוציאים אחרי 7-10 ימים.
 
במקרים מסויימים, ורק על פי שיקול דעתו של המנתח, ישאיר המנתח גם צינור ניקוז קטן ודקיק שיוביל את הנוזלים העודפים שיצטברו אצלך במצח אל מחוץ לגוף. מדובר בצינור בקוטר של כ – 7 מ"מ שיצא מהשיער שבאיזור הרקה שלך. בסופו של הצינור הזה ישנו מיכל קטן שאוגר בתוכו את הנוזלים העודפים. בדרך כלל ישאיר לך המנתח צינור מספיק ארוך כדי שתוכלי להטמין את מיכל האיסוף בכיס המכנסיים שלך. את צינור הניקוז מוציאים בדרך כלל אחרי 24 שעות מתום הניתוח. אם תימצאי עדיין בבית החולים יוציאו לך אותו שם. אם תהיי כבר בבית, תצטרכי לגשת למרפאה של המנתח על מנת שהוא ישלוף את הנקז.
האם שליפת הנקז כואבת? זה בטח לא נעים, אבל אם הכאב רגעי. כלומר, כואב רק ברגע של משיכת הנקז החוצה. הופ, וזה עובר. חוץ מכל אלה, יש מנתחים שעוטפים את הראש והמצח בתחבושת למשך 24 שעות. לעטיפת הראש אין הצדקה רפואית של ממש והיא נועדה יותר "להרגיע" את המנותחות שחוששות מהמראה שלאחר הניתוח.
 
האם צריך לשכב אחרי הניתוח?
לא.
 
האם מותר להתרחץ ולחפוף ראש אחרי הניתוח?
אפשר ואפילו רצוי לחפוף את הראש יום לאחר הניתוח. למה? כדי שיהיה נקי. החפיפה עוזרת לנקות את שאריות הדם מהשיער, מנקה את החתך והתפרים, ועוזרת לתהליך ההחלמה יותר מכל המשחות. הברגים, הסיכות והתפרים לא מפריעים לחפיפה.
 
מתי אפשר לחזור לעבודה?
תלוי במידת המוטיבציה שלך.
אם נורא חשוב לך, את יכולה לחזור לעבודה כבר אחרי 3–4 ימים. מצד שני, אם שום דבר לא בוער לך – ואת גם לא ממש משתוקקת להסביר את פשר החבורות שעל פנייך – את יכולה להישאר בבית עד הוצאת התפרים (בין שבוע ל–10 ימים לאחר הניתוח).
 
מה לגבי פעילות פיזית?
העיקרון שצריך להדריך אותך הוא ש"לא יעלה לך הדם לראש".
בזמן מאמץ פיזי – ולא חשוב אם זה אירובי או ספונג'ה – עולה לחץ הדם, ובמקרה שלך זה לא טוב. עלייה בלחץ הדם עלולה לגרום לדימומים במהלך השבועיים הראשונים, ומזה צריך להמנע.
 
לכן, כל פעילות פיסית מתונה כמו הליכה, שטיפת כלים, גיהוץ או קיום יחסי מין מותרת. אחרי שבועיים ניתן לחזור לפעילות פיזית אירובית ואנאירובית (כמו הרמת משקולות או סחיבת ארגזים מהסופר). אחרי 6 שבועות אפשר לחזור לפעילות פיזית מלאה שכוללת הכל: קרב מגע, משחקי כדור, ג'ודו, כל מה שהיית רגילה לעשות לפני.

סוגי הרדמה הרמת מצח וגבות

באיזה סוג של הרדמה משתמשים בניתוח להרמת מצח וגבות?
הניתוח יכול להתבצע תחת הרדמה כללית או בהרדמה מקומית.
על סוג ההרדמה מחליטים המנתח והמנותחת ביחד, וכדי להגיע להחלטה שתהיה הכי נכונה עבורך, כדאי שתדעי כמה פרטים חשובים. הרדמה כללית היא הרדמה כללית: לא מרגישים כלום, לא יודעים כלום, לא זוכרים כלום. הוא מנתח, את ישנה, הוא מסיים, את מתעוררת. את חומרי ההרדמה מחדירים דרך אינפוזיה לתוך הוריד, ומבחינתך בזה מסתיים הסיפור. את הזריקות המקומיות שיזריק המנתח לאיזורים המיועדים לחיתוך כבר לא תרגישי. למה הוא בכלל משתמש גם בהן? כדי שיהיה לו קל יותר להפריד את הרקמות, כדי להקטין את כמות הדימום במהלך הניתוח וכדי שאחריו יכאב לך פחות. כיום, עם ההתקדמות בשיטות ההרדמה, אין גם שום סיבה טובה לסבול מתופעות הלוואי שאפיינו פעם את ההתעוררות מהרדמה כללית. כבר לא מקיאים, לא רועדים, ולא בכלל.
 
המנתחים מעדיפים מנותחים רגועים ושלווים. כלומר, כאלה שישנים עמוק והיטב תחת הרדמה כללית, או כאלה שהורדמו מקומית וקיבלו גם כמות ניכרת של חומרים מרגיעים. בדרך כלל אלה הם המנותחים לעתיד שדורשים שההרדמה שלהם תהיה מקומית ולא מלאה. למה? כי הם מ-פ-ח-ד-י-ם מהרדמה כללית. להם לא משנה אם הפחדים שלהם מבוססים או לא. הם מפחדים וממש לא מוכנים "לאבד שליטה".
 
איך מתבצעת הרדמה מקומית בניתוח להרמת גבות ומצח?
קודם כל מקבלים חומרי הרגעה. אלה יכולים להינתן או דרך אינפוזיה לוריד או באמצעות זריקה לשריר (בישבן).
ומה ההבדלים בין שתי השיטות? הבדל ראשון הוא בלוחות הזמנים: הזריקה צריכה להינתן כשעה לפני הניתוח, האינפוזיה ניתנת ממש לפני שהוא מתחיל. אבל יש עוד: האינפוזיה מאפשרת שליטה טובה יותר של המרדים או המנתח על מידת ההרגעה. רואים שלא נרגעת, מוסיפים עוד. הזריקה לעומת זאת, אינה מאפשרת התאמה לפי מידה.
כמה דקות אחר כך, כשהשפעת ההרגעה כבר ניכרת היטב, מוזרק חומר ההרדמה המקומי. מדובר במספר לא קטן של זריקות (כ – 10 בממוצע): מעל הגבות, בזוויות החיצוניות של העין ובאיזורים המיועדים לחיתוך.
 
מרגישים אותן? כן. לא כל כך את הדקירה כמו את עצם החדרת החומר. זה כואב? בזמן החדרת החומר כן, מיד אחר כך כבר לא. מה שיכול לנחם אותך אולי היא העובדה המפליאה שאת הזריקות האלה, כואבות ככל שיהיו, לא תזכרי אחר כך. למה? בזכות חומרי ההרגעה שיזרמו בורידייך ושהם אלה שיגרמו לך לשיכחה.
מיד בסיום ההזרקות אפשר להתחיל בניתוח. את החיתוך כבר לא תרגישי בכלל. מה שכן יכול להיות שתרגישי הוא מין סוג של לחץ או לפחות תחושה שמישהו עושה לך משהו בפנים. ולמה כל כך חשוב לדעת את זה מראש? כדי שאם תרגישי משהו, תדעי שזה בסדר. זה לא שההרדמה לא עובדת ותכף יכאב לך. זה בסדר. הכל עובד. הכאב לא יגיע.
 
איך תדעי איזו הרדמה עדיפה לך?
אם את טיפוס שלו ורגוע, אם את ממש רוצה ללכת לניתוח ואת לא מכווצת וחוששת מפניו, את יכולה לבחור בהרדמה מקומית. מצד שני, אם יש לך רמת חרדה גבוהה, ואת מוכנה לעבור את הניתוח אבל ממש לא להרגיש/לשמוע/לראות שום דבר, ההרדמה המלאה נולדה בשבילך. אפשר גם להחליט,מראש, על אופציית ביניים: להתכונן להרדמה כללית (להיות בצום, לעבור את כל הבדיקות הנידרשות ולהיבדק על ידי רופא מרדים) אבל לתת להרדמה המקומית צ'אנס. ילך? טוב. לא ילך? תמיד אפשר לעבור להרדמה כללית.
 
טיפ:
מרדים יצירתי יוכל לדאוג שלא תרגישי כאבים חזקים מיד אחרי הניתוח. איך? הוא ידאג שתקבלי משככי כאבים עוד לפני שתתעוררי.

סיבוכים אפשריים

מה יכול "להתקלקל"?
תקלה אחת שיכולה לקרות היא שתמצאי את עצמך עם הבעה תמידית של "הפתעה".
כדי להמנע מכך, צריך הפלסטיקאי להקפיד להרים את הגבות באופן אסתטי. כלומר, להרים את הגבות יותר בחלק הצדדי שלהן מאשר בחלקן האמצעי. הרמת יתר של החלק האמצעי תגרום לאותה הבעה של "הפתעה". חשוב לזכור שבדרך כלל מיד לאחד הניתוח יש הרמת יתר כזאת, אלא שהיא יורדת למקומה הטבעי כעבור מספר ימים או שבועות. זה הזמן שלוקח למערכת להתאים את עצמה למצב החדש. תקלה אחרת שיכולה לקרות היא חוסר סימטריה של הגבות. כלומר שתמצאי את עצמך גם גבה אחת גבוהה ואחת נמוכה. מה עושים? מתקנים. פותחים, מרימים, וסוגרים בחזרה.
 
סיבוכים אפשריים
 
– בניתוח בו מבצעים חתך מלא תיתכן ירידה בתחושה של הקרקפת במרחק של מספר סנטימטרים מעבר לחתך.
 
– ירידה זמנית (של מספר שבועות) בתחושה במצח.
 
– פגיעה בעצב המרים את הגבה. את הפגיעה הזו תוכלי לגלות רק כעבור שבועיים בערך, כשתנסי להרים את הגבה ותראי שגבה אחת פשוט לא מתרוממת. ברוב המקרים מדובר בנזק זמני, שחולף מעצמו תוך 3-8 שבועות. במידה שהפגיעה לא חולפת, והגבה לא רק שלא מצליחה להתרומם אלא פשוט נשמטת, יש לחזור ו"לתקן" (כלומר, להרים שוב את המצח) בצד הפגוע. שכיחות הפגיעה הקבועה, זו שמצריכה תיקון, היא פחות מחצי של אחוז של הניתוחים האלה.
 
– נשירה חלקית של השיער. קיימים שני הסברים לנשירה הזו: האחד הוא שלפעמים, לאחר כל ניתוח (שהוא סוג של טראומה) יש נשירת שיער. למה? ככה. זוהי אחת מדרכיו של הגוף להגיב על הטראומה. ההסבר השני עוסק בנשירת השיער באיזור החתכים והצלקות. בצלקת עצמה לא יצמחו שערות אף פעם, נקודה. אבל, בגלל שמדובר בצלקת שהיא לא יותר מקו דקיק (3-1 מ"מ) השיערות שצומחות לצידה מסתירות אותה. אם השערות שליד הצלקת ינשרו, הן ישובו לצמוח אחרי חצי שנה. זהו מעגל הצמיחה של שערות הראש.
 
– נשירת שיער שנגרמת לא בגלל טראומה וגם לא ליד הצלקות אלא בגלל מתיחת יתר של עור הקרקפת. המתיחה הזו, שהיא כאמור מתיחת יתר, עלולה לפגוע בשורשי השיער ורק אחרי חצי שנה תוכלי לדעת אם מדובר בפגיעה זמנית או קבועה. את הקרחות ניתן "לתקן" על ידי סילוקן. מחכים כמה חודשים (ויותר מחצי שנה שהוא זמן צמיחת השיער) ואז כורתים את איזור הקרחת ומקרבים את השוליים זו לזו בחזרה. הפעם גם מקפידים לא למתוח את האיזור יתר על המידה. הפתרון לקרחות גדולות יותר, למשל כאלה שמשתרעות על כל איזור הרקה, הוא השתלת שיער.