למילה מתוח יש בדרך כלל קונוטציה שלילית: המצב מתוח, הצוואר מתוח, האיש מתוח, וגם – הסרט נורא מותח או "אל תמתח את החבל". בכל השימושים האלה מתארת המילה "מתוח" מצב שביר, לפעמים מסוכן, כמעט תמיד כזה שהוא שניה לפני פיצוץ. 

עד שזה מגיע לעור. שם הופכת המילה מתוח להיות משאת נפש: עור מתוח, בטן מתוחה, צוואר מתוח הם בגדר פנטזיות, והפיצוץ היחידי שמתלווה לחלום הזה הוא סוג של מחמאה ("היא נראית פיצוץ").

באנגלית קוראים לניתוח הזה face lift (הרמת פנים). בעברית קוראים לו "מתיחת פנים". המונח המדוייק נמצא כנראה בשילוב בין שני המושגים.

עד לפני כחמש שנים נטו רוב המנתחים למתוח את עור הפנים לכיוון האוזניים. בשנים האחרונות הנטייה היא לשלב בין הרמת העור לכיוון הרקות ומתיחתו לכיוון האוזניים, הכל בהתאם לצורך.

ההגדרה המקובלת למתיחת פנים היא "מתיחה והרמה של החצי התחתון של הפנים ושל הצוואר". שימו לב: העפעפיים והמצח לא שייכים להגדרה הזו. אז נכון שאפשר ללכת מראש על ניתוח משולב שכולל מתיחת פנים, ניתוח עפעפיים והרמת מצח וגבות, אבל זהו ניתוח משולב ולא מתיחת פנים רגילה.

 

בדרך כלל מגיל 40 ואילך, אבל בעצם בכל גיל שבו יש צניחה של עור הפנים (ולא נותר לנו אלא לקוות שזה יקרה הרבה אחרי ה – 40).

 

בדרך כלל למשך 6-10 שנים, תלוי בסוג העור ובמידת האלסטיות שלו.

מצד שני, גם 15 שנים אחרי הניתוח סביר להניח שתראי טוב יותר מאשר היית נראית אלמלא עברת את הניתוח.

1. בהרמת פנים קלאסית, עושים חתך ארוך מהפאה לאורך האוזן, מאחורי האוזן, ולתוך השער. יעיל במיוחד לטיפול בפנים ועודפי עור בצוואר (לעיתים יש להוסיף חתך תת סנטרי).

2. הרמת פנים בחתך קצר, שיטה בה חוסכים את הצלקת מאחורי האוזן, מושכים את הרקמה התת עורית על ידי 3 תפרים בצורת לולאה, ומכווצים את הצלקת בחלק האחורי של האוזן,

3. במיני הרמת פנים, מבצעים חתך קצר יחסית הפרדת עור מוגבלת ביותר 2-3 ס"מ ומתיחה חזקה של העור ותת עור. היתרון: זמן ריפוי קצר אך האפקט של ההרמה לא נשמר לאורך זמן ולעיתים הכיוון של ההרמה לא אידאלי.

 

החתך מתחיל באיזור הרקה. ממנה הוא יורד לאורך קידמת האוזן, נכנס אליה, יוצא ממנה ומקיף את בדל האוזן, עולה מאחורי האוזן עד למחצית הגובה שלה, ואז נכנס לתוך השיער שמאחורי האוזן. חתך דומה מתבצע גם ליד האוזן השניה כמובן. לפעמים אפשר להסתפק בחתך קצר יותר, שאינו עולה מאחורי האוזן ונכנס לקו השיער. יתרונו הוא בכך שהוא חוסך את הקטע שבין האוזן לשיער העורף, שהוא דווקא זה שמתרפא ונראה פחות טוב ויפה.

לפעמים מוסיפים חתך קטן שיוצא מקידמת האוזן לכיוון פיאת הלחי ומשם באלכסון קל כלפי מעלה (באורך של כ – 3.5 ס"מ) לאורך קו השיער. ברוב המקרים יש לבצע חתך קטן (כ- 3 – 4 ס"מ) נוסף באיזור שמתחת לסנטר. זאת, כדי שאפשר יהיה להגיע אל השרירים והשומן בחלק האמצעי של הצואר.

 

ראשית מפרידים את עור הפנים והצוואר. דרך החתכים ניתן להגיע עד לקפל המפריד בין הלחי לשפה העליונה (אותם קמטי הבעה) וגם לקפלים שנוצרים בין צידי השפה התחתונה לסנטר. רק אחרי הפרדת העור אפשר להתחיל לעבוד.

בשלב הראשון של הניתוח משפרים את מראה הצוואר. דרך החתך ניתן להגיע לכל רוחב הצוואר, להרחיק את עודפי השומן ולהדק את שריר הצוואר לקו האמצעי של הצוואר. במקרים שבהם מיתרי הצוואר בולטים מאוד, יש צורך לבצע חתכים בשריר הצוואר. החתכים האלה משחררים את השריר ומרפים אותו, ובכך מבטלים את המיתרים שאופייניים לצוואר מזדקן.

אחרי מתיחת שרירי הצוואר עוברים למתוח את הרקמה התת עורית של הפנים, שהיא בעצם המשכו של שריר הצוואר. את הרקמה הזו מותחים גם לצדדים וגם כלפי מעלה ומסלקים או מקפלים את עודפי הרקמה שנוצרים.

זה השלב שבו, אם צריך, מותחים את מרכז הפנים (איזור הלחיים). את המתיחה הזו אפשר לעשות דרך החתך שליד האוזן. בעזרת תפרים מקבעים את הרקמות התת-עוריות שבאזור הזה לכיוון המצח, וכך מתקבל מראה של לחי גבוהה ומלאה יותר.

עכשיו מגיע תור עודפי העור. חשיבותו של השלב הזה נמדדת לא רק בכמות עודפי העור המסולקים אלא גם בכיוון ההוצאה שלהם.

חשוב למתוח את העור בצורה כזאת שמירב המתח יהיה באיזורים המסוגלים לקלוט אותו, אבל לעשות זאת מבלי לגרום לעיוות או התרחבות הצלקות באיזורים שנראים לעין. כך למשל, עדיף למתוח יותר לכיוון אחורי האוזן (המסוגל לקלוט את המתח) מאשר לכיוון קידמת האוזן (שם הצלקות נראות לעין).

סילוק העור העודף מסתיים כשמתקבל מראה של עור מתוח, ללא קפלים, עם שיפור ניכר במראה הצוואר, בקו הלסת ובקפל שמחבר בין האף לשפה.

לקראת סיום הניתוח משתדלים לתקן ולשמר את קו השיער במקומות שבהם בוצע החתך. כלומר, לשמור על מראה אסתטי של פיאות הלחיים וקו השיער שמאחורי האוזן.

בסוף הניתוח תופרים את החתכים בעדינות בעזרת חוטי ניילון דקיקים, כשבאזורי השיער ובאזורים המוסתרים נסגרים החתכים באמצעות סיכות מתכת.

 

ניתן לשלב ניתוחים בפנים ולעשות הרמת צוואר פנים, עפעפים, מצח ( Full Face Lift) ואפילו פילינג קל או מוגבל. היום, כשהתברר שחלק מתהליך ההזדקנות הוא התרוקנות הפנים וירידה באיכות העור, אנו משתמשים בהזרקת שומן עצמי המתבצעת במהלך הניתוח. השומן נשאב ממקומות בהם יש עודף שומן כגון: בטן, ירכיים ומותניים, הוא עובר תהליך ניקוי בעזרת צנטרפוגה והחלק העשיר בתאי גזע, מוזרק לאיזורים שקועים או מדולדלים בפנים. מטרת ההזרקה היא מילוי ושיפור איכות ומרקם העור בעזרת תאי הגזע.

PRP: פלזמה עשירה בטסיות דם (טרומבוציטים), במהלך הניתוח, נשאב דם של המנותח, טסיות הדם מופרדות בעזרת צנטרפוגה והללו מרוססות מתחת לשטח פני העור, עוד לפני תפירת החתכים. המטרה של פעולה זו היא להקטין את שכיחות הדימומים ולהחיש את תהליך הריפוי של הניתוח. 

 

אי אפשר למתוח בלי סוף. גבול המתיחה קשור ביכולת אספקת הדם לעור. עור מתוח מדי לא יוכל לקבל אספקת דם וינמק. לכן, מתיחה טובה היא פשרה בין הרצון לקבלת עור מתוח לבין יכולתו של הגוף לעמוד בשיגעונות האסתטיים שלנו.בעניין הזה של גבולות מתיחת העור יש עוד נתון שצריך לקחת בחשבון והוא שככל שהעור יותר אלסטי כך תתקבל תוצאה (מתיחה) יותר טובה.כדי להבין את פירוש המושג אלסטי נסי לדמיין גומי. מה קורה כשמותחים אותו? הגומי, שהוא חומר אלסטי, שומר על המתח שנוצר בו ונשאר מתוח. כך בדיוק קורה גם כשמותחים עור אלסטי: הוא נמתח, ונשאר מתוח.ומה לגבי עור שאיבד מהאלסטיות שלו? הוא כבר דומה יותר בתכונותיו לפלסטלינה. כלומר, כשמותחים אותו הוא אמנם נמתח, אבל להבדיל מהגומי האלסטי, הוא לא נשאר מתוח ויציב. בעור הפנים קורה בדיוק אותו דבר: אפשר למתוח עור שאינו אלסטי (כזה שכשאת צובטת אותו בעדינות הוא לא מיד חוזר למקומו), אבל אחרי כמה חודשים יאבד חלק מהמתח הזה, ועור הפנים ייראה כאילו הוא זקוק לעוד מתיחה קטנה. מה עושים? דנים על כך עם הרופא ולוקחים בחשבון – מראש – שבמקרים בהם העור הוא יותר פלסטי מאלסטי יהיה צורך בניתוח מתקן שיוכל להתבצע מספר חודשים אחרי הניתוח הראשון. על הניתוח הזה, שהוא קטן יותר מהניתוח הראשון, כדאי לחשוב במונחים של חלק מאותו עניין. לא טעות, לא פאשלה, אלא שלב ב' ידוע מראש.

 

ניתוח מתיחת פנים נעשה בהרדמה כללית או בהרדמה מקומית עם הרגעה תוך ורידית.

בשני המקרים מתבצע הניתוח בנוכחות רופא מרדים. למה? בגלל שמדובר בניתוח ארוך יחסית, בגלל מספרן הרב של זריקות ההרדמה ובגלל שגילן הממוצע של המנותחות הוא יחסית גבוה, ובדרך כלל הן נמנות על קבוצת אוכלוסייה פחות בריאה.

במקרה של הרדמה מקומית ניתנות זריקות ההרדמה רק אחרי שחומרי ההרגעה התוך ורידית מתחילים לפעול. הזריקות ניתנות לאורך קו החיתוך המתוכנן וכן באזורים שבהם מפרידים את העור והשומן: בצוואר, בסנטר, בלחיים.

כואב? כן, מעט. מה זה מעט? כמו זריקה של רופא שיניים ואפילו פחות. חומרי ההרגעה שניתנים עוד קודם לכן, מעבירים את ההזרקות האלה בקלות יחסית. 

כיום יש העדפה ברורה לביצוע מתיחת פנים בהרדמה כללית בגלל היכולת לשמור על דרכי הנשימה בזמן הניתוח.

מחייבת לא, כי באופן עקרוני אחרי שש שעות אפשר ללכת הביתה. אבל, רצוי בכל זאת להתאשפז ללילה אחד. למה? כדי שבשעות הראשונות שלאחר ההרדמה תהיי תחת פיקוח.

 

בין שעתיים לארבע וחצי שעות.

 

מדריך מקיף של ד"ר חיים קפלן על מתיחת פנים באתר Bello