03-6919793
דובנוב 10, ת"א

ניתוח אוזניים

ניתוח אוזניים

אמא של דמבו, הפיל המעופף, אהבה אותו כמו שהוא. גם דמבו עצמו, אחרי שהתרגל לזוג האוזניים הענקיות שלו, ידע לעשות מהן רווחים. אלא שכל זה קרה בסרט מצוייר של וולט דיסני, וגם שם מצא דמבו את אושרו בתוך קרקס. לא בדיוק הפתרון המומלץ לבעלי אוזניים בולטות.
ניתוח אוזניים, או בשמו המקצועי: Otoplasty, מבוצע בדרך כלל לצורך קירוב אוזניים "בולטות" לקרקפת. וכאילו לא מספיק שהן בולטות – מסתבר שבדרך כלל אוזניים בולטות הן גם גדולות יותר וגם חסר בהן הקפל שנמצא באמצע האפרכסת.
ברוב המקרים מדובר במצב סימטרי, המופיע בשתי האוזניים. יחד עם זאת, ישנם מקרים שבהם אוזן אחת בולטת יותר מהשניה, או שאחת בולטת והשניה בכלל לא.
 
מה תפקידה של אפרכסת האוזן?
לאפרכסת האוזן אין שום תפקיד (מלבד להחזיק את המשקפיים, וגם זה לא אצל כולם).
לכן, כשמדברים על ניתוח אוזניים מדברים על תיקון קוסמטי שנועד למטרות אסתטיות. אין קשר בין גודל האוזן והזווית שלה לבין איכות השמיעה.
 
באיזה גיל אפשר להתחיל?
מגיל שש ואילך. בניגוד לרוב האיברים בגוף, הממשיכים לגדול יחד עם תהליך הצמיחה של הגוף כולו, הרי שהאוזן מגיעה כמעט לגודלה הסופי והמלא סביב גיל 6.
לכן, אם מדובר בילד שסובל מעובדת היותו בעל אוזניים בולטות, אפשר לבצע את הניתוח בחופשת הקיץ הראשונה (בין גיל 6 ל – 7). מצד שני, אפשר כמובן לעשות את הניתוח בכל גיל מתקדם יותר.
 
מה אפשר לעשות בניתוח?
שני דברים: גם להצמיד את האוזניים לקרקפת וגם לתת להן מראה רגיל.
צריך רק לזכור שקשה מאוד (ולעיתים בלתי אפשרי) ליצור שתי אוזניים סימטריות לגמרי. אבל, צריך גם לזכור שבדרך כלל אנחנו לא רואים את שתי אוזניו של מי שעומד מולנו. כדי לראות בדיוק-בדיוק את שתי האוזניים של מי שיושב מולנו אנחנו צריכים להיות בזווית של אף לאף, וזה כמעט לא קורה. רוב האנשים מטים מעט את ראשם כשהם מדברים, ואז יוצא שבכל פעם רואים רק אוזן אחת של מי שאנחנו מדברים איתו.
ומה לגבי מומים מולדים, המתבטאים באוזן קטנה מהרגיל או בהיעדר אוזן בכלל? כדי לתקן את אלה יש צורך במומחיות מיוחדת. ניתוחים מסוג זה, שנקראים ניתוחים משחזרים, אינם נחשבים לתיקון קוסמטי ובהתאם לכך הם גם ממומנים על ידי קופות-החולים.
 
לכמה זמן נשארת תוצאת הניתוח?
לתמיד.
 
עוד על ניתוח אוזניים:
מדריך מקיף של ד"ר חיים קפלן על ניתוח אוזניים באתר Bello

סיבוכים אפשריים

  • דימום – הדימום עלול לגרום לקריש דם באזור הניתוח. קריש כזה עלול לגרום לנמק של העור או של הסחוס שבאוזן, ולכן יש צורך לטפל בו. נמק של העור פירושו הרס ומוות של תאי עור. ובעברית: זהו עור שלא הגיע אליו דם והוא פשוט מת. איך זה נראה? כמו פצע עם גלד שמתרפא אבל משאיר צלקת. הטיפול בנמק הוא הוא טיפול מונע. כלומר, המטרה היא לסלק את קריש הדם בזמן כך שלא יווצר נמק. איך מסלקים את קריש הדם? פשוט מאוד: פותחים (שוב) את המקום ומוציאים אותו. אבל, כיוון שבימים הראשונים אחרי הניתוח יש על האוזניים תחבושת ואף אחד לא רואה מה קורה מתחתיה, צריך לשים לב לסימנים מוקדמים כמו כאב פתאומי שלא היה שם קודם או סימנים של דם שהולך ומתגבר בחבישה. סימנים אלה מחייבים פנייה לרופא.
  • זיהום – זהו אמנם סיבוך נדיר, אך במידה והוא מופיע יש צורך לטפל בו בכמויות גדולות של אנטיביוטיקה מתאימה וגם לפתוח ולנקות את האזור המזוהם. אם הזיהום לא מטופל בזמן, עלול הסחוס להיפגע ואז יווצר עיוות קבוע של אוזן. זוהי הסיבה לכך שברוב המקרים המנתח נותן טיפול אנטיביוטי עוד לפני הניתוח ומבקש להמשיך בו למשך כמה ימים אחריו.
  • חוסר סימטריה – האמת היא שחוסר סימטריה קל בין שתי האוזניים קיים תמיד. חוסר הסימטריה הופך ל"סיבוך" כשמדובר בכזו שהיא מעבר למקובל. והפתרון: ניתוח מתקן.
  • הישנות – יש מקרים שבהם התפרים לא מצליחים לשמור על המבנה החדש של האוזן, והיא (האוזן) חוזרת למצבה ההתחלתי. במקרה כזה, צריך קודם כל להמתין כמה חודשים עד להחלמה מלאה של הניתוח ואז יש צורך בניתוח חוזר.
  • תפר בולט – לפעמים קורה שאחד מהתפרים הלא נספגים, אלה שתפקידם לשמור על צורת האוזן, מתבלט לתוך העור. במקרה כזה יש צורך לסלק את התפר.
  • איך? חתך קטן וזה עובר. ונא לא לדאוג: הוצאותו של התפר לא תשפיע על התוצאה הסופית של הניתוח, בגלל שכאשר קורה סיבוך כזה, הקפל כבר יציב במידה מספקת.
  • צלקות קלואידליות – קלואיד הוא הכינוי הרפואי לצלקת שמתרפאה ביתר (יותר מדי) וחורגת מגבולות החתך המקורי שלה. זה כאילו שהגוף עובד שעות נוספות על ריפוי הצלקת, ומגזים. במצב כזה, במקום פס דק שהולך ומתבהר, מתקבלת רקמה שבולטת מעל פני העור, ושצבעה אדום סגלגל.

 

———-

חשוב לדעת
צלקת קלואידית היא לא פאשלה של ניתוח אלא תכונה של גוף.
התופעה – שהיא בסך הכל דיי נדירה – שכיחה בחלק הגוף העליון (מאחורי האוזניים, בצוואר, בכתפיים ובחזה), שכיחה במשפחות (תבדקי את אמא ואבא), שכיחה יותר בגיל צעיר, ושכיחה יותר אצל בעלי עור כהה.
איך תדעי אם הגוף שלך מייצר את זה? רק אחרי הצלקת הראשונה.
מה עושים עם זה? אפשר להזריק לצלקת סטרואידים שמורידים את הגובה שלה, ואפשר לכרות אותה ולקוות שהצלקת החדשה תיראה טוב (אחרי שגם היא תטופל בהזרקה של סטרואידים.
———

לאחר ניתוח אוזניים

מה מרגישים מיד אחרי הניתוח?
כאבים. לא הכאבים האיומים של דלקת אוזניים, שכואבים בתוך המוח והנשמה, אלא כאבים של אפרכסת האוזן החיצונית.
הכאבים האלה מגיבים למשככי כאבים כמו אקמול, אופטלגין ודומיהם. כלומר, אחרי שלוקחים כדור מהסוג הזה הכאב פוחת או עובר. בכל מקרה, חשוב לקחת משכך כאבים מהמשפחה הזו ולא לקחת אספירין בגלל חשש מדימום.
כמה זמן נמשכים הכאבים?
הכאבים החזקים (שגם עליהם אפשר להתגבר בעזרת כדור פשוט) הולכים ופוחתים עד שהם חולפים לגמרי תוך 24-48 שעות.
במידה והכאבים הולכים ומתגברים, או שמופיע דמם מהתחבושות במהלך 3-4 הימים הראשונים, מומלץ לפנות לרופא המנתח כדי לשלול דמם באזור הניתוח או הופעת זיהום.
 
מה רואים כשמסירים את התחבושת?
אחרי כמה ימים, כשהמנתח מסיר את החבישה, האוזניים נראות קצת נפוחות והצבע שלהן נראה כחלחל, כמו צבע של חבורה. גם הנפיחות וגם הגוון הכחלחל חולפים תוך שבוע עד שבועיים לאחר הניתוח.
 
האם יש משהו שצריך לעשות בשלב הזה?
כן. במשך השבועיים הראשונים שלאחר הניתוח, לאחר הורדת החבישה על ידי הרופא, צריך להקפיד על חבישת האוזניים לפני השינה כדי למנוע את קיפול האוזן לכיוון לא רצוי. איך חובשים? עם מטפחת ראש או בנדנה, תוך הקפדה על ריפוד האוזן בצמר-גפן בזמן החבישה.
 
האם צריך לשכב אחרי הניתוח?
ההוראה הרפואית אומרת שלא. מצד שני, סביר להניח שביומיים הראשונים, כשכואב, אין בדיוק חשק לעשות משהו אחר.
 
מתי מוציאים תפרים?
התפרים העמוקים נשארים שם לעולם ועד. את האחרים מוציאים אחרי שבוע-10 ימים (או שמשתמשים בתפרים נספגים, שנעלמים מעצמם, שאין צורך להוציא אותם).
 
האם מותר להתרחץ, לחפוף ראש?
בהחלט כן. להתרחץ אפשר מיד. לחפוף ראש – מרגע שמורידים את התחבושת.
 
כמה זמן אחרי הניתוח אפשר לחזור לפעילות פיזית?
כשבועיים לאחר הניתוח ניתן לחזור לפעילות פיזית שאינה קשורה למגע גופני. כלומר – לא משחקי כדור, היאבקות או ג'ודו – אבל כן לרוץ, לקפוץ לשחות. הכלל המנחה הוא שמותר לעשות כל מה שמתבצע בלי לגעת במישהו או במשהו אחר.

ניתוח אוזניים שאלות

מה עושים בניתוח?
קודם כל עושים חתך, המבוצע בדרך כלל בחלק האחורי של האפרכסת (במקום שלא רואים).
במהלך הניתוח חושף המנתח את סחוס האוזן ומחליש אותו בעזרת מכשיר מיוחד. מטרתה של הפעולה הזו היא להפוך את הסחוס ליותר פלסטי, וזאת כדי שאפשר יהיה ליצור בו את הקיפולים החסרים.
את הקיפולים שנוצרו מקבעים למקומם על ידי תפרים קבועים (שאינם נספגים) הנשארים שם לעולם. תפקידם של התפרים הקבועים הוא לשמר את המצב שאליו הגיעה האוזן בסוף הניתוח עד שתיווצר במקום רקמת צלקת שתהיה מסוגלת להחזיק את התיקון בעצמה.
במידה ויש צורך אפשר לקרב את בסיס האוזן (השקע העגול שנמצא ליד פתח האוזן) לקרקפת. איך? בעזרת כמה תפרים. במקרים שבהם בסיס האוזן גדול מאוד, ויש חשש שהחיבור בתפרים לא יספיק או לא יחזיק מעמד, כורתים חלק מהסחוס.
השלב האחרון בניתוח הוא סילוק עודף העור ותפירת החתך. אחר כך, כשהניתוח כבר ממש הסתיים, מניחים על הראש תחבושת שעוטפת את שתי האוזניים ושומרת על הצורה החדשה שנוצרה. התחבושת נשארת על הראש למשך 3-5 ימים.
 
באיזה סוג של הרדמה משתמשים?
בגיל צעיר מאוד מתבצע הניתוח תחת הרדמה כללית.
בגיל מבוגר יותר ניתן לבצע את הניתוח בהרדמה מקומית, כשאז מזריקים את חומר ההרדמה מסביב לאוזן.
ההזרקה, שמתבצעת רק לאחר שחומרי ההרגעה והטישטוש החלו את פעולתם, כרוכה בכאב רגעי. מה שמרגישים זה לא כל כך את הדקירה כמו את החדרת החומר , וגם זה לוקח פחות מדקה.
 
כמה זמן אורך הניתוח?
בין שעה לשעתיים, תלוי במידת התיקון הנדרש.