לכל התינוקות ולרוב הילדים יש אף קטן, חמוד ויפה.

אז למה אי אפשר להגיד את המשפט הזה גם על כל המבוגרים? מפני שבגיל ההתבגרות, יחד עם כל השינויים האחרים, משתנה גם האף.

קודם כל – ואצל כולם – הוא פשוט גדל, וזו בהחלט תופעה מבורכת (שהרי לא הייתם רוצים להיות עם גוף של בני 20 ואף של בן שנתיים). אצל רוב האנשים גדל האף באופן שמתאים למבנה הפנים. אבל, באותה הזדמנות שהוא גדל, הוא יכול גם להתארך, להתבלט, להיעשות פחות מעודן בקצה וגם "לרדת" כלפי מטה.

בתהליך הגדילה קורים בפנים שינויים נוספים: הסינוסים (חללי אוויר הממוקמים בעצם הלחי) מתפתחים ובעקבותיהם גדלות הלחיים, הלסת צומחת (בכיוון מטה וקדימה) ובעקבותיה מתבלט הסנטר.

כל השינויים האלה, כולל השינוי באף, מועברים בדרך כלל באופן גנטי שאופייני לקבוצות אתניות שונות. בעניין הזה כדאי לדעת שאין דבר כזה "אף יהודי". האף שלנו דומה לאפם של כל תושבי המזרח התיכון.

כדי להבין איך האף בנוי נסו לדמיין אוהל סיירים.

הדפנות של ה"אוהל" הזה עשויות משתי עצמות שטוחות (עצמות האף) שלידן נמצאים שני סחוסים שבנויים בצורת משולש. המחוברים במרכז למחיצה הסחוסית.

קצהו של האוהל – זה שקרוב לפתח שלו (לנחיריים) – בנוי משני סחוסים נוספים שמזכירים בצורתם את האות חית, והם מקיפים את פתח הנחיריים.

העצמות והסחוסים האלה בונים את קירותיו הצדדיים של האף- האוהל. בין הקירות יש מחיצה סחוסית (זו ש"מפרידה" בין נחיר לנחיר וממשיכה פנימה לכל עומק האף).

המקום שבו מתחברים הקירות והמחיצה נקרא גב האף.

 

 

לשנות את גודל האף.

להקטין אף גדול או – אם צריך – להפוך אף קטן לגדול.

לשנות את הזווית בין האף לשפה.

כלומר, להגדיל את הזווית (המרחק) בין קצה האף לבין השפה העליונה (במקרים שבהם קצה האף יורד כלפי מטה).

להצר את האף.

פשוטו כמשמעו: להפוך אף רחב לצר. אפשר לעשות את זה באיזור גב האף, באיזור קצה האף או באיזור הנחיריים, בכל איזור לחוד וגם בכולם יחד.

לישר את האף, לישר את גב האף, (להוריד את הגיבנת).

לתקן סטייה במחיצה של האף.

המחיצה הזו – אותו קיר סחוסי שמפריד בין שני חלקי האף – מתחילה בנחיריים, מגיעה עד בין העיניים ומסתיימת בתוך הלוע, ליד הענבל.

מחיצה לא ישרה עלולה לגרום לבעיות במעבר אוויר (ואת זה לא רואים אלא מרגישים) וגם לגרום לעיוות נראה לעין של האף. במקרה זה נועד הניתוח ליישר את המחיצה.

לעצב את קצה האף. זה בדיוק מה שעושים המוקיונים והליצנים, אלא שהם מעוותים ומגזימים אותו בכוונה.

בניתוח אפשר לעצב את קצה האף, לעדן אותו, ולהתאים אותו לצורתו הכללית של האף.

ליצור שקע בשורש האף. שורש האף הוא המקום בין הגבות שבו האף מתחיל. לרוב האנשים יש במקום הזה שקע.

הניתוח מיועד למי שאין לו שקע זה וזה מה שעושים בו: יוצרים שקע.

להקטין את קונכיות האף. קונכיות האף הן מבנים שנמצאים בתוך האף ותפקידם ללחלח את האוויר הנכנס ולסנן אותו.

אז למה צריך להקטין אותן? בגלל שלפעמים הן מגיבות בתהליכים אלרגיים ואז מתנפחות וחוסמות את מעבר האוויר.

 

לניתוחי אף יש "גיל מינימום": גיל 14-15 לנשים (רצוי כשנתיים אחרי תחילת המחזור החודשי) וגיל 16 ומעלה לגברים.

למה? בגלל שסביב הגילאים האלה מסתיים תהליך הצמיחה של האף ורק עם סיום צמיחתו אפשר להבטיח שהתוצאה שתתקבל בניתוח תישאר קבועה. מבחינה רפואית אפשר לנתח גם קודם, אבל אז צריך לקחת בחשבון שהתוצאה לא תהיה סופית.

 

בדרך כלל בתוך האף. כלומר, ללא צלקת חיצונית.

כדי להבין מה עושים במהלך הניתוח נסו שוב לדמיין את האוהל שעליו דיברנו בהתחלה, זיכרו שהניתוח מתבצע על שלד האף ולא על העור. כלומר, מתחילים את הניתוח בכך שמפרידים את עור האף מהשלד של האף. זה השלב הראשון.

אחר כך מורידים את גובה הדפנות של האוהל. כלומר, מנסרים או משייפים את עצמות האף. זהו אם כן השלב השני, שבסיומו נשאר "האוהל" עם גג פתוח. איך סוגרים את הגג? שוברים את עצמות האף בבסיס שלהן, במקום שבו הן מתחברות ללחיים, ואז לוחצים עליהן לכיוון אמצע האף עד שהגג הפתוח נסגר. בסיום השלב הזה מתקבל אף נמוך יותר וצר יותר מזה שהיה.

בשלב הרביעי עוברים לטפל בקצה האף, אותו משפצים על ידי חיתוכים ותפירה של הסחוס שבונה אותו. אם יש צורך להוסיף סחוס לקצה האף (או למקומות אחרים, שקועים, באף עצמו) משתמשים בסחוס שנלקח מהמחיצה של האף, או מקטעים סחוסיים עודפים שהוסרו על ידי המנתח.

בסוף הניתוח מכניס המנתח לאף שני טמפונים שישארו שם למשך 24-48 שעות. מטרתם של הטמפונים היא לעזור בעצירת הדימומים ו"לתת קונטרה" לגבס ששומר על הצורה מבחוץ.

כדי להקטין את הנפיחות שבדרך, וכדי לשמור על עצמות האף במקום הרצוי, חובשים את האף בגבס או בסד שעשוי מחומר פלסטי.

זה אותו ניתוח, עם תוספת של חתך. בניתוח אף רגיל מתבצע החתך בתוך האף. בניתוח אף פתוח מוסיפים לחתך הזה עוד חתך אחד, המתבצע לרוחב העמודית (אותו חלק רך שמפריד בין שני הנחיריים). בעזרת החתך הנוסף יכול המנתח להרים את עור האף ולראות את הסחוסים עצמם.

והצלקת? החתך שמתבצע בבסיס העמודית מתרפא מצויין, והצלקת כמעט ונעלמת עם הזמן.

 

במקרים שבהם קיים עיוות או חוסר סימטריה של קצה האף. הרמת עור האף וראיית הסחוסים מאפשרת לתפור ולבנות אותם נכון יותר.

 

התשובה הפשוטה היא: כשרוחבם מפריע לך. כלומר, כשבאופן יחסי לאיברים אחרים בפנים, האף נראה לך רחב מדי באיזור הנחיריים. אלא שלפעמים צריך להצר אותם גם כחלק מניתוח שנועד לטפל במקום אחר לגמרי באף. מתי זה קורה? למשל כשקצה האף גבוה במיוחד, ובמהלך הניתוח מורידים אותו כלפי מטה. אם תדמיינו שוב את האוהל שלנו, "תראו" שהורדה של גג האוהל מרחיבה את הפתח שלו. כלומר, הורדה של קצה האף תגרום להתרחבות של הנחיריים ולכן לצורך בהצרתם.

 

על ידי סילוק קטעי עור קטנים בבסיס הנחיר. החיתוך, שהוא קו זעיר ודקיק, מתבצע בזווית הנחיר. ברוב המקרים ניתן לעשות זאת על ידי צלקות קטנות שכמעט ואינן נראות, אבל יש מקרים שבהם יש צורך להאריך את קו הצלקת סביב הנחיר, ממש בקפל.

 

העור של האף מתכווץ יפה ומתאים עצמו למבנה החדש של האף.

לפעמים, וגם אז רק אצל אנשים מעל גיל 60, יש צורך להוסיף כריתה של עודף העור כדי להימנע מקמטים.

גם בניתוח אף, כמו בניתוחים פלסטיים אחרים, ההחלטה על סוג ההרדמה חייבת להיות משותפת לך ולרופא המנתח. את הניתוח אפשר לבצע גם תחת הרדמה מקומית (עם הרגעה תוך-ורידית) וגם תחת הרדמה כללית.

אם בחרת בהרדמה מקומית, את צריכה לדעת שאת חומר ההרדמה מזריקים מסביב להיקף האף ובתוכו, ואת כל זה עושים רק אחרי שההרגעה התוך-ורידית כבר פועלת.

כואב? כן, למשך כמה שניות.

 

בין שעה לשעתיים, תלוי מה בדיוק עושים בניתוח ומהי מידת מיומנותו של המנתח.

 

ברוב המקרים אין צורך של ממש באשפוז לאחר הניתוח.

בארצות הברית, למשל, מבוצעים רוב הניתוחים האלה באופן אמבולטורי: מגיעים לבית החולים, מנתחים, ואחרי כמה שעות הולכים הביתה.

בארץ משרד הבריאות ממליץ לאשפז ללילה לאחר הניתוח. למה? בגלל שלדעתם ניתוח בדרכי הנשימה מחייב השגחה, בעיקר כדי להימנע מסיבוכים בדרכי הנשימה.

כמו בכל פגישת היכרות לצורך ניתוח פלסטי, גם בפגישה שלפני ניתוח אף חשוב להגיד למנתח כל מה שמפריע לך ולהקשיב היטב למה שהוא או היא אומרים. בכל מה שקשור למראה האף צריך לזכור נתון בסיסי וחשוב: בדרך כלל אנחנו מסתכלים זה על זה ישר. פנים מול פנים. במבט כזה, שנקרא בלועזית en face , לא ניתן לראות את כל צורות האף. אף נשרי למשל, נראה כך רק בפרופיל ולא במבט ישר. ולמה חשוב לזכור את זה בפגישה עם המנתח? בגלל שכדי ליצור מראה הרמוני של האף צריך להתחשב גם במבנה הסנטר, וגם במבנה הלחיים והשפתיים הסמוכים אליו. ישנם מקרים שבהם גודלו של האף דווקא הרמוני למבנה הפנים, אבל זה הסנטר הנסוג (שנמצא קצת "אחורנית") שגורם לאותו אף להיראות גדול יותר ממה שהוא באמת. ישנם מקרים שבהם, כדי לשפר את מראה הפרופיל, יש צורך לנתח לא רק את האף אלא גם להגדיל את הסנטר. במקרים אחרים אין בכלל צורך בניתוח האף וכדי לשנות את מראה הפרופיל מספיק רק ניתוח סנטר. לפעמים צריך להתחשב במבנה השפה העליונה כי אם היא קטנה מאוד, הרמת האף כלפי מעלה תיצור חוסר פרופורציות ותיראה לא טוב. לפעמים כדי להתאים את גודל האף למבנה הפנים יש צורך בהגדלה או במילוי של עצמות הלחיים וקשתות העול (העצם שבולטת בחלקה העליון והצדדי של הלחי) ולא בניתוח אף.

  

 —————

נניח שהסברת למנתח בדיוק, אבל בדיוק, מה את רוצה. ונניח שהמנתח אמר שזה בדיוק מה שהוא הולך לעשות. איך תדעי שזה באמת ייראה עלייך טוב?

 

לצורך המחשה נעזרים רוב המנתחים בהסברים, שירטוטים וצילומים של מנותחים אחרים. ישנם כאלה שהוסיפו לעניין גם הדמיה ממוחשבת. אלה יצלמו את פניך במצלמה דיגיטלית, יעלו את התמונה למחשב, ובאמצעות תוכנה מיוחדת ישנו את מראה האף שלך למראה הרצוי.

אין ספק שהדמיה כזו היא מאוד מוחשית, נחמדה ומפתה, ובכל זאת – מילת אזהרה: קל מאוד להיתפתות למראה המשופץ הניבט אליך מתוך המחשב. אבל, קל מאוד לשכוח שזו איננה הבטחה אלא רק הדגמת יכולת. לא יכולתו של המנתח, אלא של המחשב.

צריך לזכור שבמחשב אפשר לא רק להעניק לך אף מקסים, אלא גם להצמיד לך אותו לאוזן. במציאות זה לא עובד ככה, וחשוב לזכור שלא כל מה שהמחשב יכול גם המנתח יכול.

 

אחרי שרואים את התוצאה הממוחשבת רמת הציפיות עולה בהתאם. הרי "ראית" איך את יכולה להיראות, ומזה בדיוק צריך להיזהר. אחרי שהתאהבת באפך הממוחשב, האכזבה מהניתוח כמעט מובטחת.

—————

  

כל מה שקשור למצב בריאותך הפיזי והנפשי.

כן, גם להגיד לו שאת בטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, וזה חשוב. למה? כדי שתדעו שניכם אם תוכלי או לא תוכלי לעמוד בסיבוכים או באכזבות.

חשוב לספר לרופא אם את/ה סובל/ת מאלרגיות, הצטננויות תכופות או הרפס באזור הפה והאף, ולדווח לו על כל התרופות שאת/ה נוטל/ת או רגיש/ה להן.

נטיה להרפס ולאלרגיות מחייבת מתן תרופות עוד לפני הניתוח. ובכל מקרה כדאי שתדעי שבמצב של אלרגיה, הצטננות או הרפס פעיל לא מנתחים. גם פצעונים על האף יגררו דחייה של הניתוח.